אגם באיקל ברוסיה הוא אגם המים המתוקים בעל הנפח הגדול ביותר בעולם, והקדום ביותר מבחינה גיאולוגית. הוא שוכן בדרום סיביר ברוסיה מצפון לגבול רוסיה- מונגוליה. אורכו של האגם 636 ק"מ, רוחבו כ- 80 ק"מ ושטחו כ- 31,500 קמ"ר, כלומר פי אחד וחצי מגודלה של מדינת ישראל. זהו אחד מהעמוקים באגמי העולם ומכיל יותר מים מכל הימות הגדולות שבצפון אמריקה, ומבחינה עולמית מדובר באגם השביעי בגודלו. האגם מוקף הרים מסביבו ומוכרז כשמורת טבע. יש בו 22 איים והגדול מביניהם, אולחן, הוא באורך של 72 ק"מ, מה שהופך אותו לשלישי בגודלו בעולם. האגם הוא מקור היקוות של יותר מ- 300 נהרות והוא מנוקז על ידי נהר אגרה. בשנת 1968 הכריזה עליו אונסק"ו כאתר מורשת עולמי.
אגם באיקל נחשב לאחד מהיפים בעולם, וצורתו כסהר או קרן. האגם עצמו מאוד צלול, ושקיפותו מגיעה עד לעומק של 40 מטר. שקיפות כזו משמעה היעדרותם של מינרלים במים. כלומר הרכב מימיו דומה להרכבם של מים מזוקקים. אגם זה מהווה כ- 20% מכמות המים המתוקים בעולם. הטמפרטורה הנמוכה של מימיו אינה מאפשרת אידוי של מי האגם, ולכן אין לעננים אפשרות לעלות מעליו. המשמעות היא כי האגם אינו ניזון מעצמו אלא מענני גשם שמקורם במקווה מים אחרים. ולכן באופן מפתיע ישנן לא מעט שעות שמש מעל האגם.
את האגם גילה החוקר הרוסי קורבט איבנוב ב- 1643, מי שהיה מגדולי המגלים הקוזאקים של סיביר. במסעו, צרף אליו שתי נסיכות טונגוסיות כשמטרתו היתה לאתר גוף מים גדול.
אפשר להגיע באמצעות טיסה ממוסקבה לארקוצק, בירת מזרח סיביר. בארקוצק תוכלו למצוא בתי עץ יפיפיים עם תריסים כחולים וכרכובי עץ דמויי תחרה, כנסיות בצלים מוזהבות ועוד. משם מומלץ לעלות על רכבת לנסיעה סביב הקצה הדרומי של ימת באיקל. מדובר בקטע ההיסטורי שבו נסעה פעם הרכבת הטרנס סיבירית והיום היא קו עבור התיירים. הרכבת נוסעת לאט, עוברת במנהרות ועוצרת בתחנות השונות.
בין התחנות מומלץ לעצור באושקאני, שם תוכלו לחזות במושבת כלבי הים החיים במים מתוקים. מדובר בחיה נדירה, וחוקרים טוענים כי היא הגיעה לאגם מהאוקיינוס הארקטי דרך נהר הינסיי ונהר האגרה. העונה הטובה ביותר לצפות בהם במקום זה היא בתקופת הקיץ.
תחנה אחרת, מומלצת, היא האי אולחן, הגדול באיי האגם. רוב תושביו של אי זה הם משבט מונגולי הדבק באמונה בודהיסטית. כאן תוכלו להתענג על סאונה רוסית הנקראית בניה, ולסעוד את ליבכם בדגים מעושנים ולשתות וודקה. בכפר ברגוזין תוכלו למצוא את בית הקברות היהודי, המעיד על כך שבמקום היתה קהילה עניפה ופעילה במשך לא מעט שנים. בכפר "המאמינים הישנים", יקדמו את פניכם נשים הלבושות בשמלות מסורתיות מרהיבות. כפר המאמינים הוא כפרם של אלו אשר גלו לסיביר לפני כמאתיים וחמישים שנה על רקע מאבקם ברפורמות של הכנסיה וסירובם לקבל את מרותה.
בליטסביאנקה, תחנה נוספת לאורך הימה, הצמודה לצלע ההר, והבולטת בבתי העץ הצבעוניים שלה תוכלו לחזות ב"סלע השאמאנים". סלע זה שימש בעבר כמקום לבדיקת חשודים בביצוע פשעים. אלו שננטשו עליו ושרדו את הלילה הוכרזו כחפים מפשע, ושרידותם סימנה את חפותם. אולם במקרה של נשים החשודות בניאוף, החוק עבד במהופך. מי ששרדה את הכפור הוכרזה כנואפת, זאת מתוך ההנחה כי אפילו הימה דחתה אותה. עד היום מניחים אנשי הכפר מנחות לשאמאנים כבקבוקי וודקה וסרטים צבעוניים.
