כולנו יודעים שאין דבר כזה הורה מושלם. ניתן להבין, שאין אפשרות שלא לטעות בכלל, ואפילו הורים טובים מאוד טועים לפעמים – שכן לכל אדם יש חסרונות. עם זאת, אין הורה שלא שואף להיות ההורה המושלם ולא לבצע טעויות בעת חינוך ילדיו היקרים עד מאוד. נאמר כי הורות הינה דבר רצוי ונפלא וכי כולנו אמורים לחוש חיבה ורגשות חיוביים כלפי ילדינו, כדוגמת אושר, הגשמה עצמית ונחת, בתקופת גדילתם וצמיחתם של ילדינו.
עוד מגיל צעיר קיימת ציפייה שלנו מעצמנו להיות הורים טובים יותר מכפי שהיו ההורים שלנו עבורנו. הציפייה בולטת עוד בגיל ההתבגרות, במהלכו נשמעים מהילדים משפטים כגון "אין סיכוי שאתנהג לילדים שלי כפי שאתם נוהגים אתי" ומשפטים אחרים בסגנון דומה.
לא קל לעבור לסטאטוס של הורה מסטאטוס של אדם ללא ילדים שאינו מחויב לדברים אליהם מחויב הורה. לעתים מלווה מעבר זה בקושי או במשבר כלשהו. מדובר בתפקיד מורכב וחשוב שלרוב אין אליו הכנה. כאשר יוצא התינוק לאוויר העולם, אין להשיב את הגלגל אחורנית ויש לכך משמעויות רבות. לעתים הציפיות שלנו מעצמנו לגבי ההורות הן גבוהות במיוחד, וכך גם האכזבות עשויות להיות גדולות למדי. ישנם אמנם רגשות חיוביים סביב עניין ההורות (כגון נתינה, אהבה, אושר וכו'), אולם עמם עולים גם רגשות אחרים, כגון כעס, תסכול, אכזבה ותוקפנות, אותם יש לגיטימציה מופחתת להרגיש, מסיבות חברתיות כאלו ואחרות.
אז כיצד יכול הורה להיות הורה מושלם? האם הדבר אפשרי בכלל? האם אם יקנה לילדיו את כל מה שהם מבקשים ממנו לקנות להם זה מה שיהפוך אותו להורה טוב יותר? אולי אין מדובר במשהו מוחשי בכלל, אלא בדאגה הבסיסית של הורה לילדיו ובאהבתו אליהם הוא מהווה עבורם את ההורה הטוב ביותר? נראה שלא תמיד קל לקבל תשובות לשאלות מורכבות שכאלו.
הציפייה שלנו מעצמנו להיות הורה מושלם מגיעה במקרים רבים כניסיון לתקן ולפצות על ילדות לא מאושרת ולאפשר לילדינו את מה שנחסך מאיתנו בילדותינו. הורות מוצלחת נתפסת פעמים רבות כאחד המדדים להצלחה בחברה, ומכאן החשיבות שאנו מעניקים להורות "מוצלחת". הציפייה נפוצה יותר לגבי הילד הבכור, אליו רבים מההורים מתייחסים כמעין "מבחן ראשוני", וכך הם משקיעים בו ציפיות רבות וגם שופטים ובודקים עצמם כהורים.
הורים המבקשים להיות "הורים מושלמים" יאמינו לרוב כי תהליך גידול הילד כולו תלוי בהם וכי הם האחראיים הבלעדיים למה שיצא ממנו בסוף, לרע ולטוב. על כן ישנו הרצון שהילד יהיה תלוי בהם על מנת שיוכלו לשלוט וגם להשפיע על כל דבר בחייו. הורה כזה עתיד לפגוש את המציאות ולהתעורר עם רגשות מעורבים שאינם פשוטים; לצד רגשות חיוביים מתעוררות גם תחושות פחות נעימות, כדוגמת כעס, תוקפנות ועייפות, שכאמור הם חסרי לגיטימציה בחברה בה אנו חיים כיום, וזהו תהליך המעודד פגיעה בהערכה העצמית של ההורה, שכן הוא חושב שהוא אינו יכול "להיות הורה טוב" כפי שייחל בתחילה.
