בעולם של היום טכנולוגיות חדשות משנות את הדרך שבה אנו מנהלים עסקים, משיגים לקוחות ומגייסים עובדים. אם בעבר סבא של רובנו עבד באותה חברה או מפעל 30 שנה ברציפות, ויצא לפנסיה לאחר טקס מרגש בו קיבל שעון זהב, היום הכלכלה הפכה הרבה יותר דינאמית ומובילית. כלכלת הגיג, כלומר כלכלת ה"חלטורה" מדברת על מצב בו אחוז הארי של האוכלוסיה הם למעשה פרילנסרים הנשכרים במטרה לבצע עבודה זמנית נקודתית. נכון להיום נמנו בארצות הברית 5.7 מליון פרילנסרים, והצפי הוא כי עד 2027 מרבית העובדים יהיו פרילנסרים.
בכלכלת הגיג ההתמקדות היא בניהול הקריירה האישית וחיזוקה. יתרון בולט שלה הוא צימצום אפליה מגדרית, גזעית ואף גילאית. בין הסיבות שגורמות לרבים להפוך לעצמאים אפשר למצוא את החופש לבחור עבור מי אתה עובד ומתי. קיימת גם לא מעט גמישות לגבי מה אתה עושה, וכן ישנו פוטנציאל לרווח גבוה. לעומת זאת, לא מעטים מהפרילנסרים יכולים לציין כי הם חווים אי ודאות לגבי הכנסתם. הם מחוייבים למצוא עבודה כדי להתקיים וחסרים להם לא מעט הטבות המתבטאות באי שיוויון סוציאלי, מה שמותיר חומר למחשבה לגבי העתיד.
עצמאי אינו זכאי לדמי אבטלה. אין לו בטחון במקרה בו נאלץ לסגור את העסק בעל כורחו, בין אם בגלל כישלון עסקי או עקב מחלה. אבל ההבדלים אינם מתבטאים רק במקרים אלו.
קרן השתלמות – עבור שכיר מופרשים 10% משכרו לקרן השתלמות (7.5% על חשבון המעסיק, 2.5% על חשבון העובד). עצמאי יכול להפריש רק 7.5% ומתוכם רק 4.5% מוכרים כהוצאה.
קרן פנסיה – שכיר זכאי על פי החוק לפנסיה על חשבון המעסיק. על כל שקל שהעובד מפריש, המעביד יפריש שקל נוסף עד תקרת השכר האמורה בחוק. כך שגם אם קופת הגמל לא מציגה תשואה נאה היא עדיין כדאית מבחינה כלכלית עקב תגמול המעסיק. עצמאי לעומתו לעולם לא יקבל את הערך הריאלי של רצף הפקדותיו. וכשהבורסה יורדת , אף פחות מכך. גם הטבות המס יצטמצמו לעומת דמי הניהול.
דמי פגיעה בעבודה – לשכיר מחושבים על פי השכר בשלושת החודשים טרם הפגיעה. עבור 12 הימים הראשונים השכיר יקבל שכר מהמעסיק. עצמאי לעומתו לא יקבל כלום עבור 12 הימים הראשונים, ודמי הפגיעה יחושבו על פי הממוצע השנתי של הכנסתו.
דמי לידה – לשכירה דמי לידה מחושבים לפי השכר הממוצע של שלושת החודשים לפני הלידה. עצמאית תקבל לפי הממוצע השנתי.
דמי מחלה – החוק מעניק לעובד השכיר זכות לימי מחלה בתשלום בגין כל חודש עבודה ועד מקסימום 90 יום. כך גם לגבי מחלת ילד, בן זוג ואף מחלת הורה. לעומת זאת עצמאי אינו זכאי לתגמול בגין ימי מחלה.
שעות נוספות – אם הסכם העבודה אינו מציין אחרת, הרי ששכיר העובד מעבר לשעות העבודה הקבועות, זכאי לקבל תגמול בגין שעות העבודה הנוספות.
ימי חופשה – שכיר זכאי ל-14 עד 28 ימי חופשה שנתית, בהתאם לוותק. וגם אם לא מימש אותם לפני הפיטורין הרי שהוא יוכל לפדות את ימי החופשה בכסף. העצמאי זכאי לימי חופשה ככל העולה על רוחו אך הוא לעולם לא יתוגמל עליהם.
דמי הבראה – שכיר זכאי לדמי הבראה אחת לשנה שישולמו לו בדרך כלל בחודשי הקיץ, עצמאי אינו מקבל הטבה זו.
סיום עבודה – שכיר זכאי לדמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורין, לעצמאי אין מי שישלם דמי הודעה מוקדמת.
נושאים נוספים באתר "המלצה" שאולי יעניינו אתכם:
בלוג - כתבות מאמרים וטיפים בתחומים שונים
