אנחנו נמצאים ברשת כל היום, גולשים בפייסבוק בלי הכרה והרבה יותר מאחרים על הגלובוס ולא שמים לב שאנחנו מזניחים את בן הזוג לטובת סרטון של חתול. מה עושים כדי למנוע?
אנחנו כבר יודעים, וזה כמובן לא ממש יחדש כלום לאף אחד, שאחד השינויים הגדולים ביותר שהביא האינטרנט - אם לא הגדול מכולם - הוא הרשתות החברתיות. אלא שלמרות נדמה היה - ועדיין - שמדובר ברעיון מוצלח למדי, הרשתות החברתיות יצרו בעיה קשה של גבולות בכל תחום, אבל בעיקר בתחום האינטימיות והפרטיות , לרוב מבחירה. לצעירים יותר מביננו הדבר כבר ממש מובן מאליו.
פייסבוק היא כמובן הדוגמה הבולטת ביותר לכל הרשתות החברתיות שיצרו שינוי גדול בחיי האדם , אבל גם יצרו אצל חלק לא מבוטל מהם תלות! למעשה, זמן הגלישה בפייסבוק בישראל הוא מהגבוהים בעולם, ואולי, בהכירנו את מדינתנו הצמודה לעטיני הסלולר והחדשות, זה לא ממש מפתיע.
למעשה, ספר האבחונים הפסיכיאטרי DSM יתחיל להגדיר התמכרות לאינטרנט ולטלפונים ניידים כהפרעה נפשית רשמית לכל דבר. ברחבי העולם נקבע כי אנשים שלא מסוגלים להפסיק לבדוק מה חדש דרך הסמארטפון או המחשב סובלים מאי תקינות נפשית, ויטופלו בהתאם.
לסיטואציה הטכנולוגית-חברתית הזו, יש השפעה רבה מאוד על חיי הזוגיות והמשפחה. אנו מכירים את ההשפעה הקיצונית של הרשתות החברתיות על הילדים והנוער, בעיקר במקומות בהם בני נוער חשופים לביקורות פגיעות אשר הביאו חלק מהם למעשים קיצונים, להבדיל, ציבור המבוגרים, נשים וגברים כאחד, עמידים יותר בפני ביקורת, אבל חשופים ונחשפים מדי יום למצבים שונים , פיתויים והזדמנויות שיש להם השפעה מכרעת על צורת היחסים שלהם עם בני זוגם ועל טיבם, לפעמים אפילו מבלי שנשים לב.
מעצם החיבור, תרתי משמע, לרשת, לרשתות החברתיות, לאתרי הפורנו, לאתרי הכרויות ולאפליקציות המאפשרות נגישות לסטוצים, נוצרת תלות והתמכרות לריגושים ולתשומת לב. בדיוק כמו שאתם מחכים ללייק על הסטטוס הבא שלכם וכמובן לא מסתפקים באחד או שניים, כך גם סף הריגושים הזוגי שלנו עולה, רק שבאזור הזה אנחנו לא ממש מרגישים את זה. התנהלות לא נכונה עלולה לייצר פגיעה אנושה ביחסים של בני הזוג, ובניגוד להרבה פגיעות אחרות, לא נבחין בכך עד שיהיה מאוחר מדי.
אחרי הכל, אפילו מי שלא מחפש ריגושים ברשת, מספיקה ההתעסקות כדי לפגוע בזוגיות. פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וכל שאר החשודים הם גזלני הזמן החשובים והמהותיים ביותר, שלוקחים לנו את הזמן הזוגי שלנו. לרוב אנחנו מעדיפים צפייה בסרטון של חתול על פני שיחה משותפת, בילוי משותף (ובינינו, מה זה משנה אם יצאתם לבלות וכל אחד עסוק בקבוצת הוואטסאפ שלו) או אפילו קיום יחסי מין, כפי שכבר מראים כמה וכמה סקרים בארצות הברית.
בפגישות שלי עם מטופלים, הסיטואציה הזו עולה חדשות לבקרים, הן מצד הגברים והן מצד הנשים. כולם, ללא הבדלי מין, מתלוננים על ההעדפה של בן או בת הזוג את המכשיר הסלולרי על פניהם, על חוסר ריכוז וביטול פעילויות משותפות, וכפועל יוצא כניסה לאזור בעייתי של הסתרת מיידע, סודות, ובגידות וירטואליות וממשיות.
פתאום יש גורם שלישי בחיינו, בשיחות שלנו ובמיטה שלנו שיש לו - ואולי נכון יותר להגיד שאפשרנו לו - יכולת השפעה, והמדיום הזה יודע לנגן על כל הנקודות החלשות שלנו ויכול לפתות אותנו למקומות שבהם לא היינו, או שכחנו, או הכי גרוע: שאנחנו מתגעגעים אליהם. ולרוב, כשאתה חושב שמשהו עושה לך טוב או מסייע בידך להגשמת פנטזיה , אתה מתמכר לו. וזה מה שקורה לכולנו, מבלי שאפילו נשים לב.
אנחנו לא שמים לב עד כמה הרשת הפכה למקום מפלט עבורנו. פתאום נוצר לנו מקום לברוח אליו מהמציאות הזוגית, המשפחתית, המועקות והתסכולים שלא מצאו להם מקום להיפתר כנדרש במערכות היחסים שלנו. אז אנחנו יוצרים קשרים וירטואליים - בין אם בקבוצות פייסבוק שונות, פורומים או מכה קטלנית למערכת היחסים שלנו, כשאנחנו מוצאים שותף וירטואלי לעניין, ואומרים לעצמנו שמה שקורה במחשב נשאר במחשב. ממש.
המציאות מוכיחה כי קשרים וירטואלים הופכים מהר מאוד לקשרים אמיתיים ומציאותיים ומשם הבגידות והתערערות הנישואים מהירה. הגילוי על הרומן , על השקר שהתנהל ונרקם בבית מהמחשב האישי או הסמארטפון הינו בגדר סוגיה בעלת עלבון וקושי לסליחה ומשם הדרך לרבנות מהירה וקצרה.
לא סתם אנחנו רואים עליה משמעותית במקרי הגירושין בישראל - וגם בעולם - שמגיעה על רקע הגלישה באינטרנט. בין אם היא שימשה זרז לבגידה, רומן או סטוץ או בין אם היא יצרה ריחוק והתעסקות במוקד עניין אחר על חשבון בן או בת הזוג.
על פי ההלכה בדין העברי, בגידה מהווה קיום יחסי מין עם בן זוג שאינו בן הזוג החוקי. במובן זה בגידה וירטואלית לא תוכל להיחשב כבגידה. יחד עם זאת לא מן הנמנע כי קיום קשר אינטימי ברשת, אף ללא מגע, עם מישהו או מישהי זר או זרה תיחשב כמעשה שמגיע לכדי עילת גירושין.
נו, אז מה עושים? הרי זה מצב מתסכל לכל הצדדים. מצד אחד, זה נשמע כאילו גם בלי להתכוון אנחנו הורסים לעצמנו את הזוגיות, ומצד שני הרי לא נתנזר ונפסיק לגלוש באינטרנט ונחזור לטלפון חוגה, נכון? ובכן, כאן נכנס המשל המוכר שבסופו ההבדל הידוע בין הפיקח לחכם. ופיקח לא נכנס למקומות שחכם יודע לצאת מהם.
למה אני מתכוון? אין סיבה - וגם אין סיכוי - לוותר על הגלישה באינטרנט, אבל נסו לשלוט ולהגביל את זמן הגלישה שלכם. למשל, אם אתם יודעים שבלילה אתם יותר עצובים ומרגישים קצת יותר לבד ואת תלאות היום, יכול להיות שהפייסבוק הוא לא עבורכם בשעות החלשות שלכם. אל תגיעו לפיתוי שבו לא תצליחו לעמוד.
אפשרות נוספת שעליה אני ממליץ בחום היא לשתף את בן הזוג שלכם בגלישה, או לפחות לא להתחבא. אין צורך ללכת לחדר פנוי בבית ולגלוש משם ״בפרטיות״. מי שאין לו מה להסתיר יכול לגלוש גם בסלון כשבן הזוג רואה טלוויזיה, וכך ליהנות משני העולמות, הן הזמן הזוגי והן הזמן האינטרנטי. אם תסתגרו כל יום בחדר - כן, גם אתם לא עושים כלום וגולשים כל היום באתרי חתלותולים - בן הזוג ירגיש חשדן יותר ומרוחק, ואתם לא רוצים את המטען הזה אצלכם.
בנוסף, אל תחביאו ססמאות. כמובן שלכל אחד צריכה להיות תיבת המייל הפרטית וחשבון הפייסבוק הפרטי שלו, אבל דאגו לקובץ אחד שבו כל הססמאות. זה שומר עליכם, וזה יוצר אמון בין בני הזוג. ועוד אפשרות היא לשלוח לבן הזוג תמונות, סרטונים או כתבות שאתם יודעים שהוא יאהב. זו גם מחווה קטנה, נחמדה ולעיתים מרגשת בעולמנו הוירטואלי, וגם נותן לבן הזוג תחושה מרגיעה לגבי האזורים שבהם אתם מסתובבים. גם גלישה משותפת יכולה להיות כיפית מאוד.
כאמור,מחקרים מצביעים על קשר ישיר בין העליה החדה בשימוש באינטרנט, לבין עלייה באחוז הגירושין. אתם לא רוצים להיות חלק מהסטטיסטיקה או המחקר הבא, ועם תשמרו על החוקים הללו, בקלות תוכלו להימנע מזה ולשמור על מערכת היחסים שלכם.
כותב המאמר:
מתי וינברג –יועץ זוגי ותיק ועתיר ניסיון, מומחה בתחום התקשורת והתנהגות בין אישית.
20.12.17
