איך לריב בלי לפגוע, מתי צריך להגיד להורים להתרחק, איך יוצרים חזית אחידה מול הילדים וגם, ואולי הכי חשוב: איך שומרים על הרומנטיקה גם בימים קשים? שש עצות שיסייעו לכל זוג
אנשים רבים חושבים שהמערכת הזוגית היא כמו מזג האוויר: אפשר רק לקטר עליה, אבל אי אפשר לעשות שום דבר בנדון. טעות מרה בידיכם. למעשה, למרות שכולנו מכירים את המונח "הזדקנות הנישואין", יש הרבה מאוד אופציות כדי למנוע ממנה להגיע. אלא שרוב הזוגות נותנים לחיי הזוגיות שלהם להתנהל מעצמם עד שקורה אירוע משמעותי וגדול, ואז יכול להיות מאוחר מדי
למרות שנדמה לנו שמדובר במשהו סטטי, נישואין הוא קשר שלא מפסיק להשתנות. מלידת ילדים ועד הרגע שבו הם עוזבים את הבית, שינויי קריירה, פיטורין, קשיי פרנסה, בעיות מיניות ושאר משברים שעוברים על רובנו במהלך החיים יוצרים זוגיות דינמית מאין כמוה. עם זאת, מרבית הזוגות אינם ערים לזה וחווים קושי לקבל זאת. הדבר נכון בעיקר לגבי זוגות צעירים, שיום אחד יתעוררו לחיים האמיתיים ולא יבינו מה נחת עליהם.
רוב הזוגות שמצאו את עצמם בתהליך גירושין נכשלו נוכח הלחצים , השינויים וחוסר הבנת בן או בת הזוג על ציר השנים. הנה כמה עצות חשובות שיעזרו לבנות מערכת יחסים יציבה ולטווח ארוך.
תוכנית ההתנתקות
עם הנישואין צריך לדעת להתנתק מהמשפחה הגרעינית. ישנן משפחות מסוימות – ובישראל זהו כמעט אורח החיים של כולנו, הנובע גם מהקרבה הפיזית בין בני המשפחה – שבהן בני המשפחה "צמודים" זה לזה. מנסיוני, בדרך כלל מדובר במערכות יחסים של אמא ובן, שלמרות שהוא כבר ילד גדול והתחתן מבחינתנו האמא היא עדיין הכס הקדוש. כמובן שאין לנו שום בעייה עם כיבוד הורים, אבל לעיתים נוצרת סיטואציה שבה כל דבר שמתרחש בבית הזוג, לטוב ולרע, מדווחת גם להורים. וזה כבר מסוכן מאוד לזוגיות.
גבר, באידיאל הרצוי, צריך לדבוק באשתו, וכמובן שגם ההיפך הוא הנכון. לא צריך לעשות את זה בהפגנתיות, אבל לפעמים צריך לדעת להעמיד את ההורים במקום ולהגיד להם ״חברים, אני נשוי ויש לי ילד״. וכשאתם לא עושים את זה מול ההורים שלכם, האוטומט שלהם יהיה להאשים את בן הזוג שלכם - את מי הם יאשימו, אתכם? - וככה כולם נפגעים רק כי אתם לא מוכנים להתעמת.
בזוגיות טובה, צריך לשדר להורים כל הזמן שאתם כבר מספיק מבוגרים כדי לדאוג לעניינים שלכם בעצמכם. זה בסדר גמור לבקש עזרה, וכמובן שלפעמים צריך אותה, אבל חייבים, במיוחד כשיש ילדים בתמונה, להגיע למצב שבו ההורים באמת עוזרים, ולא מנהלים אתכם או אומרים לכם מה לעשות. נכון, זה נוח, אבל בשלב הזה זה צריך להסתיים.
בטיפולים שלי המקרה שחוזר על עצמו הוא נשים שמתלוננות על הבעל ואמא שלו. באחד מהמקרים שהגיעו אלי אפשר היה ממש לראות שהבית הוא סוג של חבית נפץ שמאיימת להתפוצץ. הכלה הרגישה מאוד מאויימת מחמותה, שמצידה הרגישה מספיק בנוח לומר לה בדיוק כל מה שהיא חושבת עליה, ולא בטאקט הכי גדול. כאן בן הזוג צריך לומר ״זאת אשתי, אני אוהב אותה ואני לא רוצה שהיא תרגיש ככה״. הוא זה שצריך להאיר את עיניה של האמא באשר להתנהגות שלה. נכון, זה אף פעם לא כיף להתעמת עם ההורים, אבל אם הגעתם למצב כזה אתם תפקירו את הזוגיות שלכם.
עם זאת, אני מבקש ומזהיר: אנחנו עוסקים בדיני נפשות, וצריך לדעת לשקול מילים, גם לטובה וגם לרעה. לא תמיד נכון לומר הכל באותו רגע, ולפעמים צריך לחכות לרגע שבו אתם לבד עם האדם שאיתו אתם רוצים לדבר. אבי ז״ל היה אומר שהדבר הכי נכון זה לגור קרוב לילדים, אבל שיהיה מרחק של שתי תחנות אוטובוס לפחות. זו עצה נהדרת, ואני מציע לשני הצדדים לאמץ אותה, הן במובן הפיזי והן במובן המטאפורי.
גישה אחידה מול הילדים
לא פעם, בלי לשים לב, הורים מתחלקים בעיני הילדים שלהם להורה טוב והורה רע. לא שאני גורס שצריכה להיות הסכמה על כל שטות ושטות, אבל בהחלט צריך להסכים על הצרכים המהותיים שבונים את הצביון של התנהלות היום יום. אני תמיד אומר שלנהל בית זה לנהל עסק. הילדים הם כמו כפופים לנו, ויש תקציב, וכמו שבמשרד יש מה מותר ומה אסור, ככה גם בבית.
אלא שהרבה פעמים תסמין ההורה הטוב והרע קורה מעצמו ובלי לשים לב. לפעמים האשה מסיימת לעבוד קודם והבעל מגיע מאוחר, יש בתים שבהם קורה בדיוק ההיפך, וככה יוצא שיש אי שיוויון בין ההורים, ולפעמים נוצר מצב שאחד ההורים אומר ״לא״ וההורה השני אומר ״כן״. הילדים, על אף שהם רכים ותמימים, בהחלט יודעים לנצל את המצב הזה לטובתם. כשהם רוצים משהו הם יודעים להשיג את זה, ולעשות מאיתנו שמיניות באוויר על הדרך.
כשיש ילדים צריך לדבר כל הזמן ביניכם. כל יום לעשות תיאום ציפיות, להסכים באיזו שפה מדברים בבית, לסכם האם הוא הולך לישון בשבע או שמחכים עד שמי מכם חוזר מהעבודה בשמונה כדי להשכיב אותו לישון - כל חוק הוא בסדר גמור כל עוד הוא מוסכם ביניכם. נכון גם בעיני לחלק תפקידים: אבא עושה מקלחת, אמא מכינה את האוכל, או להיפך. כמו במקום עבודה, כל אחד צריך תפקיד מוגדר שבו אני יודע מה מצופה ממני, ואני יודע מה בן הזוג שלי עושה. זה אולי נשמע כמו עבודה קשה, אבל האמת היא שהחיים הופכים להיות הרבה יותר קלים בזכות זה.
פתחו תחומי עניין משותפים
אני לא יכול להדגיש מספיק את חשיבותו של הסעיף הזה. זה יכול להיות סדרת הרצאות מרתקת, הליכה משותפת, אפילו ישיבה בבית קפה נעים וקריאת ספרים או עיתונים ביחד ושישי בבוקר, אבל כל זוג חייב למצוא לעצמו משהו ששומר על העניין לשניכם. זה מספק נושאי שיחה, זה כמובן מעסיק אתכם וזה הדבק ששומר על הזוגיות ביחד. אל תתנו לאבן הבניין הכל כך חשובה הזו להתנתק.
לדבר, לדבר, לדבר
בקומדיות רומנטיות תמיד יש את הרגע הזה שבו האישה אומרת ״אנחנו צריכים לדבר״ והבעל יודע שמשהו רע מגיע, אבל האמת היא שאנחנו לא צריכים את הקלישאה החבוטה הזו בחיינו. שתפו אחד את השני, ספרו מה עבר עליכם היום ואם משהו מפריע לכם - דברו על זה. יש לי זוג שטיפלתי בו לאחרונה שסיפר לי שהם עשו מנהג לשבת כל יום שישי על המרפסת עם בקבוק יין ולדבר. זה עשה ניסים לזוגיות שלהם.
כגברים, לא תמיד נוח לנו לדבר לפעמים אנחנו גם לא רוצים לשמוע, אבל זה בעיקר בגלל שהקונוטציות של זוגות לשיחה הן קונוטציות שליליות. תמיד הרי ״צריכים לדבר״ כשמשהו מפריע, נכון? ובכן, את התפיסה הזו חייבים לשנות.
דברו גם על דברים טובים. עשה לי נורא טוב שעזרת לי, לפעמים אתה מסדר את המדיח ואתה לא יודע כמה זה עוזר לי, העצה שנתת לי אתמול פשוט הוכיחה את עצמה… אני אף פעם לא יודע למה זוגות מציפים תמיד רק את הרע, כשיש כל כך הרבה טוב שאפשר להגיד. זה הדלק ששומר לכם על הזוגיות.
עם השנים לומדים שבן הזוג הוא הפרטנר הטוב ביותר לשיחה שאי פעם יהיה לכם, כי כל כך נוח להגיד הכל ואין שום מבוכה ביניכם. עם זאת, רובנו, במיוחד בישראל, רוצים לענות, לא להקשיב, ולכן אני מבקש: תנו אחד לשני לסיים לדבר בלי להתערב באמצע. עצם הסיטואציה של יצירת אמפטיה ומקום מכיל לרגשות של השני לפעמים יספיק כדי לפרק את כל המתח שהצטבר.
נוהל מריבות
נוהל מריבות הוא מושג שיש בו דיסוננס טבעי. הרי מריבה היא דבר ספונטני, אז איך אתה מצפה שננהל אותה לפי פרוטוקול קבוע?
אבל גם מריבות צריך לדעת איך עושים, ובזוגיות צריך לדעת לתקשר כעס, ובנוהל מריבות צריך לשים לב לשני דברים: האחד הוא לשמור עד כמה שאפשר על נושא המריבה. אם אתם רבים, סתם לדוגמה, על המדיח, יש לשמור על הנושא ולא להיגרר לשיחות ״אתה תמיד עושה״.
הדבר השני הוא להימנע, בכל מחיר, מלהיכנס למקומות שאחר כך תצטערו עליהם. יש הרבה מאוד אנשים שמצב של מריבה הם מאבדים את העשתונות קצת. כל הזמן תזכרו לא רק על מה אתם רבים, אלא מול מי אתם רבים. זה בסדר גמור לריב, אבל זכרו: אתם רבים עם האהוב שלכם על דברים שהייתם רוצים לשנות. זה העיקר.
צריך גם להיות כנים עם עצמכם ולשים לב מה סיבת המריבה האמיתית: האם באמת דברים מפריעים לכם, או שהבטן שלכם מלאה, ואולי בכלל זה עניין של אגו ועצבים שאתם גוררים אתכם. כי אם מדובר בדבר עקרוני מריבה לא תפתור שום דבר, אלא שיחה רגועה ושקטה.
כשרבים - ושוב אני אומר, זה בסדר גמור וטבעי - צריך כל הזמן להתמקד ולהגיד מה זה עושה לי, ולא להאשים את השני. להסביר למה זה מעצבן אותי, למה אני רוצה שדברים ישתנו ולריב באופן ענייני. ככל שהמריבה תהיה יותר עניינית ולא תגלוש למשהו שעצבן אתכם לפני שלושה ימים או חצי שנה, כך יש יותר סיכוי לשינוי. וכמובן, נדוש, אבל כל כך עוזר: לא הולכים לישון לפני שמגיעים להסכמה ופתרנו את מה שמציק לנו.
לשמור על הרומנטיקה והמיניות
כן, זה לא קל. לא, לא תמיד מתחשק לנו. אבל כן, צריך לעשות את זה, כל הזמן.
האבסורד הוא שזה קל. לפעמים איזו מתנה קטנה של תשומת לב ככה סתם פתאום, איזה טלפון קטן שמבקש לשאול מה העניינים ולא סתם לתאם משהו בקשר לילדים, הודעת אהבה בסמס או אפילו משפט סקסי לקראת הערב, כל אלו יכולים למלא את הקשר שלכם במצברים ובאנרגיות.
זה לא כל כך משנה מה תעשו, אבל העיקר הוא עניין המודעות. אנשים נבחנים דווקא בתקופות הקשות והרעות של החיים שלהם, וזוגיות בוודאי בוודאי נבחנת על זה. ומחמאות ולהזכיר אחד לשני כמה אהבה יש ביניכם היא המלט שאני יוצק פנימה לתוך מערכת היחסים הזוגית שלי. מה אכפת לכם לקום בבוקר ולהסתכל עליה ולהגיד לה ״איזה כיף שאת אשתי״, זה הרי טוען את שניכם בכל כך הרבה אנרגיות. ובינינו, אנרגיות טובות זה כל מה שאנחנו צריכים למערכת יחסים טובה באמת.
כותב המאמר:
מתי וינברג –יועץ זוגי ותיק ועתיר ניסיון, מומחה בתחום התקשורת והתנהגות בין אישית.
