אם תסעו בסמוך לשדות התירס של מחוז לנקסטר בפנסילבניה רוב הסיכויים שתתקלו במחזה נפוץ. נשים או גברים הנוהגים בעגלת "באגי" שחורה רתומה לסוס, לבושים בבגדים שנראה כאילו נלקחו מהמאה ה-18. גם אם אין סימון בשלט, המחזה הזה דיו כדי שתבינו כי הגעתם לארץ האמיש.
אמיש היא קהילה נוצרית אנבפטיסטית (פרוטסטנטית) הפזורה על 22 מדינות בארה"ב, ובחבל אונטריו שבקנדה. לבושם של בני האמיש נועד לשדר צניעות ובשל כך הוא פשוט ביותר, נטול עיטורים, עשוי בדים פשוטים וכהים ברובם. חגורות, כפפות וסוודרים אסורים בשימוש. הגברים מגדלים זקן אך מגלחים את שפמם. ואילו הנשים מסדרות את שערן הארוך בצמה ואינן עונדות תכשיטים, בבגדיהם אין כפתורים אלא ווים וללולאות. הגברים חובשים כובע שחור רחב שוליים והנשים מכסות את שערן בכובעי בד. הם דוברים ביניהם בניב הולנדי מקומי (הולנדית פנסילבנית) ושולטים גם בשפה הגרמנית. אנגלית הם מדברים עם שכניהם.
מקור האמיש הוא בשוויץ ובגרמניה, כאשר עד המאה -17 היו הם חלק מן המנוניטים, קהילה נרדפת על ידי הממסד הדתי והמדיני בשוויץ ובגרמניה. במהלך המאה ה- 18 הם היגרו ברובם לארה"ב והתיישבו במדינת פנסילבניה, ומשם התפשטו למדינות נוספות בצפון אמריקה. האמיש התפצלו מהמנוניטים במאה ה-17, כשנקודת המחלוקת היתה המחוייבות למשפחה. האמיש דגלו שיש להחרים ילדים שסטו מהאמונה.
חיים ללא טכנולוגיה
התנגדותם לכל סממן של קידמה נובעת מהאופי החברתי של הקהילה ומהידיעה ששימוש בכל אחד מכלי המודרניזציה יעודד עצמאות וירידה בתלות הקבוצתית ובהחלשותו של התא המשפחתי. בבתי האמיש אין חשמל שמקורו מרשת החשמל הכללית, והמקררים מופעלים באמצעות גז פרופן. הם מתניידים בעגלות עם סוסים ולא במכוניות ואין ברשותם כל טכנולוגיה מודרנית.
לעומת זאת, הם אינם גרים בישובים נפרדים אלא הם גרים בתוך האוכלוסיה הכללית, אותה הם מכנים "אינגליש". הם חיים בבידול מהסביבה ודוגלים בעצמאית מלאה של הקהילה, כלומר הם אינם מעוניינים לקבל כל שירות או תקציב מהמדינה. הם חיים מעמלם ובשעת הצורך דואגים לחברי הקהילה במסגרת המשפחתית.
אין בית תפילה קבוע
לאמיש אין בית תפילה או כנסיה כלשהי, ולצורך הטקסים הדתיים הם נפגשים פעם בשבועיים באסם של אחד החברים בסבב מסודר. אז מתכנסת כל העדה יחד, גברים, נשים וטף לשירת הימנונים ושמיעת דרשות. מנהיגי העדה אינם מנהיגים דתיים מקצועיים אלא מי שהקהילה בוחרת בו. מעל המנהיג נמצא הבישוף, שהוא הדמות הדתית הסמכותית.
ילדי האמיש לומדים בבתי ספר בני כיתה אחת במשך שמונה שנות לימוד. המורה היא לרוב רווקה צעירה מקהילת האמיש הדואגת ללמד את הילדים לימודים בסיסיים כגון קריאה, כתיבה וחשבון. בהגיעם לגיל 14 מסתיימים הלימודים, והם פונים לסייע בכלכלת המשפחה.
החל מגיל 16 לערך נמצאים הצעירים מקהילת האמיש בתקופת הרומשפרינגה - "התרוצצות" בשפה המקומית. במהלך התקופה הזאת, שנמשכת מחודשים ספורים ועד שנים, מתירים אנשי האמיש לילדיהם לחוות את אורח החיים המודרנים. הצעירים יכולים להתנסות בכל דבר: נהיגה, לבוש מודרני, סמים , אלכוהול וסקס. כשבאופן מפתיע 85 אחוז מהם מחליטים לחזור אל חיק הקהילה ולנטוש את המודרניות לצמיתות. מי שמחליט בשלב הזה לפרוש מן הקהילה יכול לשמור על קשר עם משפחתו, אולם מי שמחליט בתום התקופה להשאר ומסתיר את נטייתו לחיים המודרנים ימצא עצמו בהמשך מוחרם ומנודה.
ב"בירד אין הנד" שבמחוז לנקסטר תוכלו להתרשם מאורח חייהם של האמיש, לבקר בבית אמיש, ללמוד על חייהם, ולרכוש בשוק האיכרים תוצרת חקלאית.
