שמורת נחל תנינים נמצאת בין ג'סר א-זרקא לקיבוץ מעגן מיכאל. להגעה עליכם לנסוע על כביש החוף עד למחלף זכרון יעקב או מחלף קיסריה ומשם לפנות לכיוון ג'סר א-זרקא ובית חנניה (דרך כביש ת"א-חיפה הישן). לפני הגעה לכביש החוף, פנו ימינה וסעו בגשר מעל כביש החוף. בכיכר הכניסה לכפר ג'סר א-זרקא – פנו ימינה לחניית השמורה.
נחל תנינים הוא מנחלי האיתן האחרונים בישראל וזכה לשמו בשל היותו מקום מקלט אחרון לתנין היאור, שנראה ותועד כאן עד לראשית המאה העשרים. לעומת רוב נחלי החוף, הנחל נשמר נקי מזיהום ויש בו חי וצומח מגוונים.
הנחל מקבל את מימיו בימינו ממעיינות תמסח אשר בתחום שמורת בריכת תמסח, זאת לאחר שמעיינות שומי שבמעלה הנחל התייבשו בשנות ה-1960. בחורף הנחל מקבל זרימת מים גם ממעלה הנחל של רמת מנשה. בשל מליחותם הגבוהה, לא נשאבו מימי עינות תמסח, וכך נותר הנחל איתן לאורך השנה, בעוד נחלים אחרים יבשו. גם בזכות העובדה שהנחל לא שימש לניקוז שפכים עירוניים ותעשייתיים (למרות שקטע מסוים מהנחל סובל מזיהום שמגיע מכיוון נחל עדה), המים בו נותרו באיכות יחסית טובה, המאפשרת חיי טבע עשירים.
שטח השמורה משתרע לאורך נחל תנינים כולו – מכביש 2 (כביש החוף) עד לשפך נחל תנינים בים. נחל עדה הוא היובל העיקרי הנשפך לנחל בתחום השמורה – נחל בו זורמים לעתים מי ביוב המגיעים מאור עקיבא שבסמוך.
צמחיית הנחל המגוונת כוללת, בין השאר, את עצי אשל הירדן, פלגית שיחנית, שיחי פטל קדוש, עשבוניים שונים ועוד. בנוסף, שני צמחים נדירים גדלים במי הנחל: קרנן טבוע ונופר צהוב.
מגוון גיאופיטים גדלים משני עברי הנחל ברכס הכורכר, כולל חצבים, כלנית מצויה, נרקיס סתווי, אירוס ארץ-ישראלי, חצבים ועוד.
בעלי חיים בשמורה
אמנם התנינים נכחדו זה מכבר מהנחל, לאחר שזה האחרון שנראה בו ניצוד ב-1912, אולם שפע וזמינות המים הנקיים לאורך כל השנה מאפשרים מגוון מעניין של בעלי חיים, למרות מליחות המים הגבוהה יחסית. בין בעלי החיים אפשר למצוא צבים רכים וצבי ביצה, סרטים ודו-חיים שונים, סוגי דגים ועופות מים. חורשת האיקליפטוסים שבין נחל עדה ונחל תנינים משמשת אתר קינון לאנפות.
לקראת סוף ימי הכיבוש הרומי בארץ ישראל ותחילת התקופה הביזנטית (לפני כ-1800 שנים) הוקם מפעל מים לניצול המים השופעים של עינות תמסח כמקור מים לקיסריה. היות המעיינות נמוכים מסביבתם הביא להקמת שני סכרים שקידמו יצירת מאגר מים ענקי. מפלס גבוה זה אפשר הזרמת מים בכוח הכבידה לכיוון קיסריה ב"אמה הנמוכה", לעומת ה"אמה הגבוהה", שהובילה מים מהמעיינות שבמעלה נחל תנינים.
הסכר בנחל שימש אף להפעלת מערכת מעוררת התפעלות של טחנות קמח, כנראה הגדולה ביותר בארץ ישראל. בימים ההם הוקמו שש טחנות קמח באזור. מתקן ויסות ייחודי שלט בזרימת המים מהאגם, אשר חלקם הוזרמו לקיסריה וחלקם לטחנות הקמח.
עם תום ימי הביזנטיים, הוזנח המפעל וביצות החליפו את נוף האגם – ביצות שנותרו במקום עד ייבושן בתחילת ימי המנדט הבריטי, בניהולו של המהנדס דב קובלנוב.
בשנת 2002 החל פרויקט שיועד לחשוף את מפעל הסכר והטחנות מימי קדם במסדרת הסדרת הניקוז באזור. חלק מהטחנות שוחזרו כחלק מפיתוחה של השמורה, לצד אגם קטן ליד הסכר, המאפשר הפעלה של טחנות קמח אחדות.
נושאים נוספים באתר "המלצה" שאולי יעניינו אתכם:
