בתי אבות גדולים בישראל הם מקומות שהבחירה במי מהם אינה ברירת מחדל אלא בחירה טבעית ומועדפת על חלק ניכר ממשפחות, אשר מי מיקיריהן נזקק לדיור בבית אבות. הגודל אינו מהווה בהכרח הוכחה לאיכות, אבל הוא יכול לתת אינדיקציה טובה להיצע גדול מגוון של שירותים שמוצעים בו.
זה מכבר ערכנו סקר שוק, ואפילו מחקר קטן, מחקרון, על אודות בתי אבות גדולים בישראל כדי לתת ייעוץ והכוונה מדוייקים למציאת בית אבות או דיור מוגן. היה חשוב לנו למצוא דיור מוגן לקשיש עצמאי. היה חשוב לנו שבית האבות יהיה בעל רישיון הפעלה מטעם משרד העבודה והרווחה (התברר לנו, כי בית אבות סיעודי מורכב מחייב קבלת רישיון הפעלה ממשרד הבריאות).
צילום:freepik
מהניסיון הלא קצר שלי אני יודע, שהיכן שיש הרבה מה להרוויח (שקט וביטחון, טיפול מיטבי, היצע גדול של שירותים, מזון בריא ומשביע, אווירה כפרית שקטה ועוד) יש גם הרבה מה להפסיד- את כל הטוב שצוין לעיל ( בתוך הסוגריים...).
חיפשתי בית אבות גדול לחבר טוב, יקר ואהוב, לא רק משום שהוא גדול אלא מתוך הנחה, שבית אבות כזה יהיה בעל רישיון הפעלה, אשר מהווה מאין אישור על כך שמתקיימות בו בדיקות תקופתיות בכל הנושאים הרלוונטיים: תברואה, היגיינה, ניקיון, כיבוי אש, חשמל ועוד. כי שם יש לו סיכוי טוב יותר להפיג את בדידותו.
זקנה היא גיל זהב בעיקר בפרסומות האמורות לפתות ולמשוך משפחות להתעניין בבית אבות המתהדר בהיותו מקום אידאלי לגיל הזהב. זו הסיבה שרבים מבין בתי אבות גדולים ( ויוקרתיים) בישראל מציגים ומציעים עצמם כמקום שעונה לא רק על הצרכים הבסיסיים של הדיירים- זה ודאי!- אלא מנגיש ומזמן להם חוויית שהייה מתמשכת. בית האבות מוצג כעולם ומלואו, כמקום שיש בו פעילות ענפה, הרצאות, חוגים, מפגשים חברתיים שוטפים. מקום שמוצג כמו בועה שהשוהים בתוכה נמצאים בעולם ששופע כל טוב.
ריבוי בתי אבות גדולים בישראל בפרט ובתי אבות בכלל נובע מגידול טבעי וצפוי בביקוש להם. ככל שגדל הביקוש, גדל גם ההיצע. זו הסיבה לכך שחיפוש מקום ייעודי שמתאים לקשיש מסוים עלול להיות ארוך ומפרך. כזה היה החיפוש שלי.
כשחיפשתי עבור החבר הטוב בית חלומות כזה הגעתי, במהלך חיפושיי, לבתים אחדים, שבהם הוצעו תנאים שוויתור עליהם עלול להיחשב כחוסר אחריות משווע, שלא לומר הפקרות. כשאמרתי לחבר מה מוצע לו – הוא חייך, קירב את פיו לאוזני ואמר, לוחש, אני לא מחפש פאר והדר, אני מחפש מקום שבו הבדידות לא תכרסם אותי.
ולפתע זה לפת אותי, מבפנים. אנחנו חיים בעולם של דימויים. של תדמיות. עולם שבו הגודל כן קובע. ומשפיע. ולא אחת- מטעה ומוליך שולל. שחשוב לבעליהם של בתי אבות גדולים בישראל להיראות כמקום שבו הזקנה היא מעין קייטנה מתמשכת כשעוברים אותה בבית גיל זהב כזה או אחר... בתי אבות גדולים בישראל לא מתאימים לכל קשיש.
בהכירי את חברי ומתוך רצון לדייק עבורו את הבחירה בבית אבות, שבו הוא עשוי להרגיש כי הוא אינו בודד, ידעתי, ככל שנמשך החיפוש שלי, שעבורו דווקא לא מתאים בית אבות גדול. אמנם מצד אחד, הוא צפוי לפגוש שם קשישים קשישות רבים יותר מאשר בבית אבות קטן, אבל מצד שני, הוא עלול ללכת שם לאיבוד...
באחת השיחות – אחת מרבות- שקיימנו בינינו באחרונה, הבנתי היטב את הרצון שלו לעבור לבית אבות. שיתפתי אותו במידע שאספתי, כמו גם בנימוקים להעדפה ולבחירה בית אבות גדול לעומת בית אבות קטן. רק אתה תחליט, אמרתי. על פי תגובתו הרגשתי שאני מטיל עליו נטל, משא כבד. ידעתי מה שהוא ידע, שמסיבות שונות הוא לא יכול להמשיך להתגורר בביתו. אני עדיין ממתין להחלטתו. אעשה הכל כדי לסייע לו לממש אותה. אני מניח שזה לא יהיה בית חלומותיו אבל די שיהיה זה בית שיהיה לו נעים להקיץ בו בבוקר ולשהות בו במהלך היום.
המאמר באדיבות יד לקשיש, דנחי דוד, ייעוץ לגיל הזהב, 052-25-44-307.
