בכל מחוז בארץ יש פסיכיאטר מחוזי. הפסיכיאטר המחוזי הוא אחד מאנשי המקצוע הרשאים להורות על אשפוז כפוי. הפסיכיאטר המחוזי רשאי לעשות זאת רק במקרי קיצון כאשר האדם אותו רוצים לאשפז מהווה סכנה ממשית ופיזית לאנשים בסביבה שלו או לעצמו. ישנם מצבים נפשיים בהם האדם לא אחראי למעשיו כמו למשל כאשר אדם נמצא בעיצומו של התקף פסיכוטי.
יש מצבים בחיים בהם האדם לא מודע ולא שולט בעצמו ואז צריך לאשפז אותו בשביל לאזן אותו נפשית וכימית. לרוב, מצבים אלו קוראים בעקבות טראומה או בגין מחלת נפש בה האדם לוקה. אשפוז בכפייה הוא דבר נדיר יחסית, אך יש בו צורך כאשר אדם עם בעיות נפשיות או חוסר איזון נפשי מהווה סכנה פיזית לעצמו או לסביבה שלו.
אשפוז כפוי הוא ברירת מחדל טיפולית ותמיד אנשי מקצועות בריאות הנפש יעדיפו לאשפז את המטופל עם הסכמה שלו. מי שרשאי להורות על אשפוז בכפייה זה רק בית המשפט תחת צו מיוחד או הפסיכיאטר המחוזי תחת צו מיוחד.
גורם נוסף שרשאי להורות על אשפוז כפוי הוא בית המשפט וגם אז ניתנת למי שרוצים לאשפז זכות הערעור על החלטה זאת. בית המשפט יכול להורות לאשפז בכפייה אנשים שמהווים סכנה בהתנהגות שלהם לסביבה שלהם, לכלל הציבור או לעצמם (למשל נטיות אובדניות). לרוב, האנשים שמאשפזים אותם בכפייה יסבלו ממחלות נפש או הפרעות נפשיות קשות. כך למשל הרבה פעמים מאשפזים בכפייה אנורקטיות שנמצאות על סף מוות בגלל ההפרעה שלהן. מאשפזים אותן בכפייה בשביל להאכיל אותן בכפייה ולמנוע מהן מוות כתוצאה מהרעבה עצמית.
אשפוז כפוי בבית חולים פסיכיאטרי שונה מאשפוז רגיל בבית חולים מסוג זה. לרוב את מי שמאשפזים בכפייה יהיה מאושפז במחלקה סגורה עד שהמצב שלו ישתפר. הרבה מאוד מהאנשים שמאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים מסווגים תחילה למחלקות סגורות ולאחר מכן הם עוברים לאשפוז במחלקה פתוחה. לאחר מכן הם מתחילים תהליך שיקום ארוך שכולל גם אשפוז במחלקת יום וטיפול בקהילה על ידי פסיכיאטר ופסיכולוג.
תהליך השיקום ממחלת נפש הוא ארוך וצריך בשבילו הרבה מאוד סבלנות. לעיתים אנשים שחולים במחלות נפש שונות יסבלו במהלך החיים שלהם מהתקפים חוזרים ונשנים והם יצטרכו להתמודד מספר פעמים שונים עם אשפוזים. לרוב אנשים עם מחלות נפש סובלים ממשבר או התקף כאשר הם מפסיקים על דעת עצמם את הטיפול התרופתי שלהם ולא לוקחים את התרופות. דבר זה קורה פעמים רבות בגלל שהחולים מרגישים בריאים בזמן שהם עם התרופות (בגלל התרופות) ואז הם חושבים שהם הבריאו מהמחלה שבגללה התחילו לקחת אותן והם מחליטים שהם כבר לא זקוקים לטיפול.
