דיכאון נחשב כיום להפרעה הנפשית השכיחה ביותר בעולם המערבי. כ15 אחוזים מהאוכלוסייה המערבית סובלים מדיכאון. הפרעה זו פוגעת בנשים פי שתיים מאשר בגברים, ללא השפעה של גיל, רמה סוציו אקונומית ומצב משפחתי. עם זאת, דיכאון נפוץ יותר באזורים כפריים וכן אצל אנשים שאין להם מערכות תמיכה ויחסים קרובים.
דיכאון קליני קרוי גם דיכאון אקוטי. לא מדובר על דיכאון רגיל כי אם על הפרעה אקוטית במצב הרוח של האדם הסובל ממנה, אשר מלווה בתסמינים שונים. התסמינים יהיו רגשיים, התנהגותיים וגופניים. הדיכאון המדובר הוא חמור מאוד שכן, הוא פוגע בתפקוד הכולל של האדם באופן משמעותי. אדם שסובל מדיכאון קליני ימצא את עצמו מתבודד, מתכנס בתוך עצמו ומלא במחשבות ורגשות שליליים על המציאות שהוא חי בה, על העולם שהוא חי בו, על עצמו ועוד. מדובר ללא ספק במצב שיכול לפגוע באופן מהותי הן באדם עצמו והן בקרוביו.
אדם שסובל מדיכאון קליני, בשונה מדכדוך או מעצבות זמניים, יחוש לאורך זמן רגשות שליליים, קשיי ריכוז, היעדר עניין, עייפות, חוסר יוזמה ואומללות. בנוסף לחוויית המצוקה שהוא יחווה, התחושות שלו עלולות לגרום לו לקשיים תפקודיים בהיבטי חיים משמעותיים: התפקוד התעסוקתי עשוי להתדרדר עקב אובדן האנגריות והפגיעה הקונטיבית, קשרים בין אישיים יפגעו לא פעם בשל עובדן ההנאה והיוזמה ופעולות בסיסיות כגון: שמירה על היגיינה יהפכו להיות מאוד מורכבות עבורו. הסימפטומים המדוברים יגרמו לאדם שסובל מדיכאון קליני למצוקה קשה ולא פעם הם יהיו מלווים בתחושות של ייאוש, מחשבות על מוות ואף ניסיונות אובדניים.
חשוב לדעת כי מעבר לתסמינים הקליניים, ישנם תסמינים ספציפיים האופיינים למגדר, כך למשל: דיכאון אצל נשים נוטה להיות מאופיין בעצבנות, חרדה, שינויי מצב רוח, עייפות ועוד, לעומת זאת אצל גברים דיכאון קליני עלול להיות מלווה בהימנעות מאירועים משפחתיים, עבודה במשך שעות ארוכות ללא הפסקה ולא פעם גם בגילוי של תוקפנות במערכת יחסים.
חשוב מאוד להבחין בין דיכאון קליני לבין מצבים דומים מבחינה סימפטומית, אך נובעים מגורמים אחרים כגון: בעיות בריאותיות, שימוש בסמים או מצב של עצב עמוק לאחר אובדן או טראומה בשל אירוע חיים קשה עלולים להזכיר דיכאון קליני אך הם לא מאובחנים כך באופן אוטומטי שכן, הם לרוב מהווים תגובה טבעית למצב חריג.
טיפול בדיכאון קליני יכול בהחלט לסייע לאדם שסובל ממנו על אף שלא מעט מאותם אנשים הלוקים בדיכאון המדובר סקפטים לגבי מצבם, חשים תחושת חוסר אונים ובטוחים שאין שום טיפול או אדם שיכולים לסייע להם. במקרים קלים יחסית ניתן לבחור בין טיפול תרופתי מתאים, לרוב הטיפול יהיה בנוגדי דיכאון לבין פסיכותרפיה. במקרים קשים יותר כדאי לשלב בין הטיפולים השונים בכדי לאפשר לאדם הקלה אמיתית מהמצוקה וכן בכדי להעניק לו מיומנויות שונות הרלוונטיות לצורך התמודדות עם מצבו. במידה והפגיעה בתפקוד של האדם קשה וממושכת או אם קיים סיכון משמעותי לחייו בשל מחשבות וכוונות אובדניות או מצב פסיכוטי, חשוב מאוד לשקול טיפול במסגרת של אשפוז פסיכיאטרי.
