לכל דבר בחיים שלנו יש גם השלכות חוקיות ומשפטיות. לרוב אנחנו פשוט לא מודעים אליהן, כי הן לא דורשות התייחסות. האספקטים של החוק מוטמעים היטב בפעילות היומיומית שלנו, ולא דורשים התייחסות מיוחדת. כולנו יודעים לנסוע בירוק ולעצור באדום. כולנו יודעים שעל מה שבחנות צריך לשלם, ושאי-אפשר "לשלוח ידיים" לאנשים או לעלות לרכבת בלי כרטיס.
הרגעים בהם האספקטים המשפטיים עולים על הפרק בחיים של אנשים נורמטיביים הם לרוב רגעי קיצון, כאשר אחד מהם הוא מצב בו נפטר אדם קרוב, והשאיר אחריו ירושה ללא צוואה.
יש כל מיני תיאוריות מדוע זה כך, אבל העובדה היא ברורה – רק אחוז קטן מאוד מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל טורחים לכתוב צוואה ברורה. הסיבה הסבירה ביותר היא חוסר מודעות, שכן נושא זה לא מקבל כותרות כלל, ואינו מהווה חלק במערכת החינוך, מהשיח הציבורי, ובכלל. מעבר לחוסר הנגישות הכללית של נושא הצוואות, הרי שמדובר בשיח שנוגע בנושא של טאבו, נושא המוות, וכך נוצר מצב בו תוכן חשוב זה נדחק לשוליים ועימו ההזנחה של הפעולה הכה חשובה הזו – כתיבת צוואה.
לצורך דיון במקרים בהם אדם נפטר ולא מותיר אחריו צוואה, ניסח המחוקק את חוק הירושה. החוק מפרט את כל ההליך הנדרש, ומבהיר, בין היתר:
כאשר יש צוואה החוק מגדיר את תוקפה ומתי היא מבוטלת, מה עילות ההתנגדות שניתן להעמיד מול הצוואה, מהם התנאים הנדרשים כדי לקבל מזונות מתוך העיזבון שהותיר אחריו המת, וכיצד ניתן להגיש התנגדות לצוואה.
ברוב הגורף של המקרים, העיזבון של המת יחולק בין בן או בת הזוג שהותירו, כמו גם עם ילדיהם. כאשר לנפטר אין בן או בת זוג או ילדים, או אז העיזבון יעבור לקרובי משפחה אחרים, בין אם להוריו, לאחיו ואחיותיו, ואף לקרובי משפחה רחוקים יותר.
החסרונות של ירושה ללא צוואה שונים ומגוונים, כאשר חוסר השליטה בנכסים ובכספים מהווה קושי רציני למדי שאומר דרשני. ללא ניסוח של צוואה אצל עו"ד מומחה כגון עו"ד אברהם הופרט, הרי שלא הובהרו עד תום רצונותיו ובקשותיו של הנפטר מבעוד מועד. חלוקת הנכסים והממון תבוצע בצורה שלא בהכרח תשקף את רצונותיו לו היה מצהיר עליהן בעודו בחיים. דבר זה מעורר לעיתים קרובות קושי רגשי רב, לצד תחושה של בגידה, כעס ותסכול בקרב אותם קרובי משפחה שמאמינים כי העיזבון חולק בצורה שאינה מכבדת את רצון המת.
בעיות נוספות בירושות ללא צוואה כוללות פוטנציאל נפיץ במיוחד לסכסוכים משפחתיים, כמו גם אי-התאמה בין צרכי המשפחה האמיתיים לבין היררכיית חלוקת העיזבון על ידי המדינה.
