בפניכם סקירה משפטית מקיפה הנוגעת להיקף הביקורת על בית הדין לעררים ועל סמכויות שר הפנים בהתאם לחוק הכניסה לישראל. במוקד הדברים עומדת הסמכות הרחבה הנתונה לשר הפנים למתן אשרות ורישיונות ישיבה למי שאינם אזרחי ישראל, והפעלת סמכות זו נדרשת לעבור בקרות שיפוטית תוך שמירה על כללי המשפט המנהלי. בפסקי הדין המפורטים כאן, נידונה האיזון בין שיקול הדעת שניתן לשר הפנים לבין הביקורת השיפוטית שמפעילים בתי המשפט בערכאות גבוהות, תוך זיהוי הגבולות והעקרונות המנחים המתווים את גבולות סמכותו של השר בהחלטות הקשורות לכניסה ולשהייה בישראל. יתר על כן, נדון כאן גם תפקידו והמקצועיות של בית הדין לעררים, המצטיין במומחיות בתחומים אלו, והיקף ההתערבות השיפוטית בהחלטותיו כערכאת ערעור. מסמכים אלו יכולים לשמש בסיס להבנה מעמיקה של מערכת היחסים המורכבת בין הרשויות ותפקידי הפיקוח השיפוטי בישראל בנושא זה.
ראיון עם עו"ד רחל שחר, על הגירה ממדינה למדינה ועל הצורך בסיועו של איש מקצוע בעל ידע בינלאומי כמו נוטריון לתעודות ואישורים על מנת לממש זכויות אזרח בסיסיות
בבר"מ 8707/19 טינה לופז נ' רשות האוכלוסין וההגירה משרד הפנים פס' 22-21 (נבו, 15.10.20), חזר בית המשפט העליון, בפסק דינו של כב' השופט עוזי פוגלמן, על ההלכה השגורה לגבי הסמכות הרחבה של שר הפנים ליתן אשרות ורשיונות לכניסה ולישיבה בישראל למי שאינם אזרחי המדינה או עולים לפי חוק השבות:
נקודת המוצא בחוק הכניסה לישראל היא כי מי שהוא אינו אזרח ישראלי או שאינו בעל אשרת עולה או תעודת עולה, יהיו כניסתו לישראל וישיבתו בה על פי אשרה ורישיון ישיבה לפי הוראות החוק (סעיף 1). שר הפנים הוא הגורם שהוסמך בחוק לתת אשרות ורישיונות ישיבה, והלכה עמנו כי בהפעלת סמכויותיו אלו מסור לו שיקול דעת רחב, הנגזר מעיקרון הריבונות של המדינה .......
עם זאת נקבע לא אחת כי שיקול הדעת הרחב הנתון לשר הפנים אינו מוחלט, והוא נתון לביקורת שיפוטית במסגרת כללי המשפט המינהלי, כפי שקבע, למשל, כב' השופט פוגלמן בעע"מ 812/13 ג'ינאלין באוטיסטה נ' שר הפנים (נבו 21.01.2014), בפסקה 8 בפסק דינו:
"חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) מתנה את שהייתם בישראל של מי שאינם אזרחים ישראלים או בעלי אשרת עולה או תעודת עולה, ברישיון ישיבה שהסמכות להענקתו מסורה לשר הפנים על פי החוק. לצורך הפעלת סמכות זו נתון לשר הפנים שיקול דעת רחב .... כידוע, מדיניותו ארוכת השנים של שר הפנים היא שלא להעניק אשרות לישיבת קבע לזרים, אלא במקרים חריגים, שקיימים בהם שיקולים מיוחדים .... שיקול דעתו של שר הפנים בנדון הוא, כאמור, שיקול דעת רחב. עם זאת, אין מדובר בשיקול דעת מוחלט. כמו כל הפעלת סמכות מינהלית, גם שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטותיו על מתן רישיון או אשרה נתון לביקורתו של בית המשפט במסגרת עילות הביקורת המינהליות המוכרות. על שר הפנים להפעיל את שיקול דעתו בתום לב, בשוויון, במידתיות, בסבירות ועל יסוד שיקולים ענייניים ..."
(הדגשה שלי - מ' א' ג).
עוד ראו בעניין זה: עע"מ 471/12 מדינת ישראל נ' אנג'י בוטנג, פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט ניל הנדל (נבו 8.7.2012); עע"מ 6147/11 טטיאנה גורובץ נ' משרד הפנים- מינהל האוכלוסין, פסקה 14 לפסק דינו של כב' השופט אורי שוהם (נבו 03.03.13); עע"מ 5417/13 אנגידה דג'יטנו נ' שר הפנים, פסקה 22 לפסק דינו של כב' השופט נעם סולברג (נבו 21.11.13); עע"מ 1086/09 רבי אליעזר קרוז נ' שר הפנים, פסקה 8 לפסק הדין (נבו, 07.07.09); וראו גם: יגאל מרזל, "על שיקול דעתו (הרחב) של שר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952", ספר אדמונד לוי (אוהד גורדון עורך,2017)).
במסגרת זו עמד בית המשפט העליון זה מכבר גם על מומחיותו של בית הדין לעררים, ועל היקף ההתערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטותיו, כערכאת ערעור. למשל, כב' השופטת דפנה ברק ארז קבעה בבר"ם 3904/15 סבטלנה קופצ'ישינה נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 13 (נבו 16.12.15): "עניינה של המבקשת נבחן על-ידי שתי ערכאות, ובכלל זאת על-ידי בית המשפט המחוזי ובית הדין לעררים, אשר לגביו נקבע כי הוא מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחומים המסורים לסמכותו...". כן עמד על כך גם כב' השופט, לימים המשנה לנשיאה, ע' פוגלמן בבר"מ 6698/15 אמלסום זרי וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה פסקה 3 (נבו 19.10.15), בקבעו כי: "בית הדין לעררים מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחומי עיסוקו".
עו"ד רחל שחר נוהל חיים משותפים
נגישות
