חושבים שאתם אנשים טובים? הייתם רוצים להיות כאלה? הלכתם לישון וחשבתם שאולי לא הייתם מספיק טובים היום? שיכולתם להיות סבלניים יותר לסביבה? איך תוכלו להרגיש אנשים טובים יותר, בעזרת מעשים פשוטים על גבול הבלתי נראים?
שלוש דרכים להיות אדם טוב יותר
לא מעט פעמים קורה שאדם זר, או פחות קרוב, חודר למרחב הבטוח שלכם, אם זה למפגש חברתי מוכר, למקום עבודה וכו'. נכון, גם עבורנו, להכניס אדם נוסף למעגלים המוכרים שלנו מהווה מאמץ לא פשוט – אך עלינו לזכור שעבורו זוהי התמודדות קשה אפילו יותר.
לכן, לקיחת נשימה היא דבר חשוב ביותר. אדם טוב ביכולתו לראות את האדם הנבוך העומד בפתח ולגרום לו להרגיש כמה שיותר נוח בסיטואציה שנקלע אליה.
איך נוכל לגרום לתחושת נוחות? מחוות פשוטות שגם אנחנו היינו רוצים לקבל אם היינו עומדים בנעליו. לפעמים אפילו רק חיוך מספיק. אפשר להתעניין, לשאול שאלות, לוודא שמבחינת נוחות ושתייה לא חסר דבר. כל אלה הם מעשים פשוטים ביותר, שאמנם לא יזכו אתכם בפרס נובל לשלום, אך ללא ספק יחממו לפחות למישהו אחד את הלב.
לא לשמור מחמאות בבטן! אם קרה ועלתה לכם לראש תכונה חיובית של אדם אחר, אל תהססו – כולנו עשויים מאותו החומר, וכמו שמחמאות פתע יכולות לעשות לכם את היום, כך גם לגבי אנשים אחרים.
תשומת הלב הזו יכולה לשמח מאוד, בין אם זה להחמיא על פריט לבוש מיוחד, אמירה חכמה, או לצחוק מבדיחה.
לרבים מאיתנו קיימת נטייה לחוש מבוכה ממתן הערות מסוג זה, אך מרגע שתעשו זאת ותיווכחו בשמחה שגרמתם לאדם האחר, משהו בכם עשוי להשתחרר. גם זו מחווה קטנה ולא מרעידה עולמות, אבל תורמת בהפצת טוב וחיוכים, ואולי אפילו פרוייקט לא מכוון של "תעביר את זה הלאה – גרסת המחמאות".
בכל נקודת זמן שהיא, אנחנו מביטים לאחור ואומרים "אבוי! איך היינו טיפשים אתמול! איך יכולנו לעשות דברים אחרת!" וזה דבר מבורך – ההכרה שאנו מתקדמים ומשתנים ומתבגרים ולומדים, מטרתה לעזור לנו להביט הלאה בתקווה, ובטח שלא להלקות את עצמנו על טעויות עבר.
ההבנה של "מה שאני יודע/ת היום, לא יכולתי לדעת בעבר" צריכה לחלחל לתוכנו, ולאפשר לנו לצמוח מתוך הטעויות ולא להישאב אליהן. האפשרות לסלוח לעצמנו מאפשרת גם לסלוח לאחרים, מתוך ההבנה שגם הם חווים את אותן המסקנות שאנו חווים במרוצת הזמן.
לפעמים עיסוק ברע, והחזקת הכעסים, עשויים להרע לנו – והדרך הכי טובה להתמודד היא פשוט לשחרר ולהשתמש עכשיו בכל הכלים שלנו להתמודדות עם העתיד.
