גברים ונשים הם שונים, ואתם לא צריכים אותנו כדי שנספר לכם את זה. ובכל זאת, אנחנו צריכים לתקשר איכשהו. ואם נדמה לכם שאתם עושים את זה נכון, כדאי מאוד שתחשבו שוב
לפני כמעט עשור הדהימה ד"ר לואן בריזנדיין מאוניברסיטת קליפורניה את העולם, אחרי שבדקה כמה מילים נשים מוציאות ביום לעומת הגברים. ההבדלים היו אדירים: גברים, כך היא מצאה, מוציאים בממוצע 7,000 מילים בכל יום.
והנשים? כמעט פי שלושה, עם תוצאה אסטרונומית של לא פחות מ-20,000 מילים. והנה לכם, על קצה המזלג (במחשבה שנייה, הנה לכם כל המזלג) ההבדלים העצומים בין גברים לנשים, ומכאן גם קל להסיק שמערכת יחסים, למרות מה שלימדו אותנו בהוליווד, היא עניין מסובך יותר ממה שאנחנו חושבים
כי כשצד אחד מדבר פי שלוש מהצד השני, זה אומר שהצד השני שותק. וגם כשהוא כבר פותח את הפה הוא ידבר בקימוץ ויברור את מילותיו. ובמצב הזה, למעשה, מגיעים אלי רוב הזוגות לקליניקה. לא בגלל בגידות ולא בגלל ריב אחד שהשתבש, אלא פשוט בגלל שתיקה ארוכה ותהום שנפערה בזוגיו שלהם לאורך שנים.
גברים שותקים, נשים חופרות
אני יודע מה אתם חושבים: נו, באמת,גברים שותקים הם קלישאה ששייכת לשנות השמונים, יחד עם מכנסיים סגולות מלייקרה וסרטי זיעה לשיער. הגברים של היום מתקדמים, נאורים, יודעים לדבר על הרגשות שלהם. מה, לא?
לא.
מניסיוני המקצועי, הקלישאה במקרה הזה איננה קלישאה. למעשה, הקלישאה בעיני עוד עושה הנחה לגבר הישראלי, משום שברוב המקרים המוחלט שאני נתקל בהם אתה מגלה שגברים לרוב הם לא רק שתקנים, אלא גם מאוד ילדותיים ובעלי תפיסת עולם של שחור ולבן. ורובם המוחלט, למרות שהיינו רוצים לחשוב אחרת, עדיין מורכבים מגברים שבטוחים שהם צריכים להחזיק פאסון, לא לבטא את עצמם רגשית ותמיד להיות חזקים, בוודאי בחברה מאצ'ואיסטית כמו שלנו. וככה אי אפשר להגיע לשום מקום.
נכון, יש את הגברים האולטרה חדשים. אלו שיודעים להתמודד עם הרגשות שלהם. אלא שתתפלאו לשמוע שגם זוגות כאלו מגיעים אלי לטיפול, לפעמים פשוט כי דווקא האישה שלהם לא יודעת להכיל את זה ומה לעשות עם זה, כך שגם אם הוא ניסה לפרוק, הלכה למעשה לא היה מי שיקשיב לו. יותר מ-5,000 שנה חולקים צאציהם של אדם וחוה את הכדור הזה, ומה לעשות, לדבר ולתקשר אחד עם השני עדיין לא למדנו. לא באמת.
אני שם לב אצל זוגות שמגיעים אלי שאין להם איזו בעיה ספציפית שצריך להתמודד איתה, אלא שאת חלקם ממש צריך ללמד מהיסוד איך מתקשרים אחד עם השני. עם חלק מהזוגות אני עובד מדי שבוע ומלמד אותם לא להחזיק דברים בבטן עד שהם מתפוצצים, אלא לדבר על נושאים שמציקים. אבל גם צריך לדעת איך, וכאן בעצם הבעיה.
לדוגמה, יש לי זוג שנמצא אצלי כבר די הרבה זמן. שניהם בשנות החמישים המאוחרות לחייהם, ולפעמים אני מרגיש שהמחקר שצויין למעלה נעשה עליהם ממש. היא נואמת ומדברת ונותנת מילים חוצבי להבות והוא? שותק. וכשהיא שואלת אותו מה דעתו הוא עונה לה "אין לי מה לומר על זה".
הוא לא באמת מתכוון לזה. לפעמים יש לו. לפעמים באמת אין לו מה לומר כי היא כבר אמרה הכל בעצמה. אבל משפט גברי כל כך כמו "אין לי מה לומר", כך אני מסביר להם, הוא הרסני לקשר, ואז אני מתחיל להסביר לבחור איך, גם אם אין לו מה לומר, הוא ימצא את המילים. כי זה חשוב לה. כי היא נפגעת כשהוא אומר את זה. וכי גם אם "אין לך מה לומר", מישהי יקרה לך מאוד ביקשה את דעתך על נושא מסויים, אז כדאי מאוד שתתחיל להתאמץ ולמצוא את המילים.
מה יצא לי אם אדבר?
ככל שמגיעים אלי יותר זוגות אני שם לב שגברים שלא יודעים איך להתמודד עם דברים שהנשים שלהם מטיחות בהם פשוט בוחרים שלא להתמודד, וכתוצאה מכך: לשתוק. בנוסף לזה רוב הגברים בטוחים שהם חכמים ויודעים הכל ולא צריכים עזרה, ומאוד קשה לשנות משהו עם הגישה הזאת, אם כי יש לציין שרובם המכריע לא שותקים בגלל שהם לא מכירים את השפה העברית, אלא כי הם תוהים "מה יצא לי מזה אם אני אדבר?". ופה קבור הכלב.
חלק מהגברים ניסו בעבר לדבר ונכוו. חלקם ניסו להעיר על משהו שמפריע להם ובתגובה חטפו שטיפה על כל הדברים שבעולם שבהם הם לא טובים. חלקם רק רצו להאיר פרט קטן במערכת היחסים והנושא הפך לדרמה ולריב בלי שהם הבינו איך ולמה. וכמו שגברים צריכים ללמוד לדבר, כך גם נשים צריכות, לפעמים, ללמוד לשתוק.
לפעמים גברים רק רוצים להגיד משהו ולהמשיך הלאה, בלי משמעויות נסתרות ובלי "חפירות", כמו שקורא לזה הדור הצעיר. לא מכל דבר צריך לעשות דרמה, ולא מכל דבר צריך לעשות סיפור. שבו ודברו (או שתקו) כשאתם רגועים, על כוס יין או קפה, תנו לבן אדם שמולכם להגיע למקום הנינוח שלו. ברור שאם הוא הרגע חזר מהעבודה רעב ואפילו לא הספיק להגיע למקרר לפני שהתנפלת עליו עם הדבר שהיה לך נורא חשוב להגיד הוא ישתוק.
גם אם את כמות המילים לעולם לא נצליח להשוות, את הסיטואציה בהחלט אפשר. דברו כששניכם רגועים, דברו בגישה חיובית (זה כל כך חשוב. במקום במה הוא לא בסדר, הכוויני אותו: איך אפשר לעשות דברים אחרת? מה את כן רוצה שהוא יעשה?) ושמרו על אינטונציה נעימה וטונים שקטים. אל תתקפו אחד את השני, דברו אחד עם השני, ואל תצאו מנקודת הנחה, שרק בגלל שיש משהו שמפריע לכם זה הופך אתכם לצודקים אוטומטית. גם לצד השני יש מה להגיד, וחשוב לשמוע אותו.
כדי להבהיר כמה זה חשוב, אספר את סיפורו של זוג שנמצא אצלי בטיפול עכשיו, ובגלל קצר בתקשורת ביניהם הם כבר לא מדברים כמה שנים טובות. הם עדיין חיים באותו בית, עדיין נשואים, אבל לא מפגינים חיבה, לא אומרים שום דבר מעבר להכרחי ופשוט לא מדברים. לפעמים לשמור דברים בבטן הופך ומתגלגל לשתיקה רועמת, ואז זו כבר פצצה מתקתקת שקשה מאוד לנטרל אותה.
האם אתם באמת רוצים לחיות עם פצצה מתקתקת בבית?
לפעמים המצב לא טוב וצריך ללכת לטיפול, כי מעורבות של אדם שלישי יכולה לעזור. ולפעמים כל מה שצריך הוא לפנות ליועץ כדי לברר, לדבר בלי הפרעות ופשוט להקשיב אחד לשני. כבר אמרו חז"ל שחיים ומוות ביד הלשון, ואין ספק שלפחות בכל האספקטים של הזוגיות שלנו, האמרה הזו נכונה במאה אחוז.
כותב המאמר:
מתי וינברג –יועץ זוגי ותיק ועתיר ניסיון, מומחה בתחום התקשורת והתנהגות בין אישית.
